|
Gertrud
Kraus was born in 1901 in Vienna, Austria-Hungary. Her father,
Leopold Kraus, and her mother, Olga (née Neubauer), married in
Prague in 1899. They had four children: Robert (1900), Gertrud
(1901), Margarethe (1902) and Victor (1903).
Kraus studied piano at the State Academy in Vienna but after
graduating decided that what she really loved was dance. She
enrolled again at the State Academy, this time in the modern
dance department headed by Gertrud Bodenwieser. After
graduation, she joined Bodenwieser's dance company.
A few months later, she opened a studio and began rehearsing
solos to perform by herself. Her first independent recital took
place in a large hall that she hired herself. Friends warned her
of the risk involved, but she said: "If it's going to be a flop,
at least it will be a spectacular one!"
In the 1920s, Kraus's style was known as expressionistic dance,
or German dance.
In 1930, an impresario invited her to
perform in Mandate Palestine. Her tour was a great success and
she was invited back the following season. In 1933, her company
performed her work Die Stadt wartet
("The City Waits"), presenting the modern metropolis as a
fascinating but dangerous place. It was based on a short story
by Maxim Gorky. For several years, Gertrud Kraus was chief
assistant to Rudolf von Laban, director of the annual trade
unions parade in Vienna.
In 1933, while she was in Prague performing for the Zionist
Congress, leaders of a Czech communist cell contacted her and
tried to recruit her for their purposes. The next day, she went
to the Palestine Office in Prague, and applied for immigration.
Kraus moved to Tel Aviv in 1935, first
living with friends and then renting a basement that became her
studio. She formed a modern dance company affiliated with the
Tel Aviv Folk Opera, which was probably the only one of its kind
in the world. In 1949, she won a scholarship to travel to the
United States to
learn the newest trends in modern dance.
In 1950–1951, she founded the Israel Ballet Theatre, and became
its artistic director. The company folded after a year due to
financial difficulties. Until her death in 1977, Kraus devoted
herself to teaching dance, as well as painting and sculpture.
|
|
גרטרוד קראוס-האימא של המחול הישראלי/מאת משה מייזלס
|
|
מתוך ה-
MB
יקינתון - נובמבר
2007, כסלו תשס"ח, גיליון 220.
גרטרוד קראוס (1901 – 1977 ) הייתה הכוהנת הגדולה של
הריקוד המודרני בארץ. לאחר עלייתה ארצה מווינה, בשנת
1938, יצרה להקת הריקוד משלה והופיעה רבות בשיתוף עם
התזמורת הארץ-ישראלית והאופרה העממית. היא שימשה
כוריאוגרפית ברבות מהצגות "הבימה", ביימה חזיונות רבי
– משתתפים בתנועה הקיבוצית, שימשה כיועצת אמנותית
ללהקת "בת שבע", "הבלט הישראלי" ו"להקת המחול
הקיבוצית". היא גם ציירה אף ערכה תערוכה מציוריה
ופסליה בשנת 1975 בתל אביב. עד ימיה האחרונים ממש,
לימדה באקדמיה למוסיקה על שם רוב
 ין
בירושלים והיתה לכוריאוגרפית הראשונה שזכתה לתואר
פרופסור למחול בשעה שהמחלקה למחול באקדמיה זכתה להכרה
אקדמית. בשנת 1966 זכתה בפרס ישראל על פועלה בתחום
המחול.
מחול מודרני ובגדים קלילים
גרטרוד קראוס נולדה בשנת 1901 בווינה. היא למדה
באקדמיה למוסיקה ואת לימודיה מימנה באמצעות נגינה
בפסנתר בבתי קולנוע בעת הקרנתם של סרטים אילמים. היא
החלה ללמוד ריקוד בבית הספר של גרטרוד בודנויזר,
שנחשבה למולידה והיוצרת של המחול המודרני. האסכולה
המודרנית ביקשה להחליף את הריקוד הקצבי והאסתטי של
הבלט הקלאסי בתנועת-מחול חדשה על-פי רוח החיים התוססת
של הזמן החדש, תוך הבעת תשוקה, דינמיקה, מאבק וסבל.
המחול המודרני דחה את הביגוד הקלאסי עם המחוכים הצרים
ובחר בביגוד מודרני עם שמלות קלות ונוחות.
יפה ירקוני ואורנה פורת
לגרטרוד קראוס כבר יצאו מוניטין כרקדנית מעולה כשפתחה
בית ספר לבלט בווינה והפכה גם לכוריאוגרפית. פלישת
הצבא הנאצי לאוסטריה וסיפוחה לגרמניה (ה"אנשלוס") בשנת
1938 שמה קץ לפעילותה של הרקדנית היהודייה באוסטריה.
פעמיים ביקרה בעבר בארץ ישראל ואף הופיעה כאן כרקדנית.
היא החליטה אפוא לעלות לארץ. כשהגיעה ארצה כבר הלך שמה
לפניה. היא משכה קהל רב בהופעותיה במחול הקלאסי
והמודרני. עתה החלה גם ללמד באקדמיה על שם רובין
בירושלים ופתחה בית ספר למחול משלה. עם תלמידותיה נמנו
בין השאר הזמרת יפה ירקוני ושחקנית התיאטרון
אורנה פורת. אחדים מתלמידיה ותלמידותיה כמו
לוין סגל, ורה גולדמן, זהבה הכהן וחנה
ברגר היו לרקדנים בעלי שם בכל רחבי העולם.
פסטיבל מחולות בדליה.
גרטרוד קראוס
ייסדה להקות-ריקוד רבות והפכה גם לכוריאוגרפית הפורייה
והנודעת ביותר בארץ. דבריה היו לתורה ומופת. היא כתבה:
"כוריאוגרף הוא לא רק רקדן. הוא בו זמנית מנהל
מוסיקלי, משורר, אדריכל וסופר." היא התקרבה בריקודיה
למוסיקה היהודית והישראלית. היא יצרה את ריקודי העם
הישראליים שנעשו פופולאריים, בזכותה. היא גם הגתה את
הרעיון של קיום פסטיבלים שנתיים של מחולות בקיבוץ דליה
שבכרמל בואך עמק יזרעאל. היא ולהקותיה הוזמנו להופעות
מחול בארצות רבות. היא נחשבה כאחת הנציגות החשובות
ביותר של הריקוד המודרני ובשל כך זכתה להכרה
בינלאומית. ברוך אגדתי, מוסיקולוג והיסטוריון
כתב ספר על אומנותה. ספר אחר, על חייה וריקודיה, הופיע
בהוצאת הקיבוץ המאוחד ובווינה התפרסם אודותיה ספר בשם
"ריקוד בגולה".
מחול עד מוות
גרטרוד קראוס
לא הייתה רק רקדנית, מורה לריקודים וכוריאוגרפית אלא
גם ציירת ידועה. במשך עשרים שנה ציירה עשרות ציורים,
פיסלה פסלים רבים, חרטה תחריטים ורקמה עבודות בטיק
בדירתה הצנועה שברחוב פרוג בתל אביב. חלק מעבודותיה
נוצרו במעונה בכפר האמנים עין הוד. בשנת 1975 נערכה
תערוכה מיצירותיה בגלריה "שרית" בתל אביב. אולם לב
עשייתה האמנותית היה המחול. היא שיתפה פעולה במשך שנים
רבות עם האופרה הישראלית ועם התזמורת הפילהרמונית
הישראלית. לימדה מחול בקיבוצים ואף ריקודים לפי
מנגינות חסידיות. על אף שהקדישה את כל חייה למחול, היו
לה חיים חברתיים ענפים. בביתה ביקרו, בין השאר אמנים
ידועים, ובעיקר רקדנים ורקדניות מפורסמים מכל העולם.
היא היתה חברה בוועדות ציבוריות רבות שהיו קשורות
לאמנות המחול. "גרטרוד קראוס היא לדעתי,
האישיות המוסיקלית ביותר בעולם" אמר עליה הבמאי
השוייצרי המפורסם ליאופולד לינדברג שביים פעמים
אחדות בארץ. היא המשיכה ללמד מחול כמעט עד למותה, ב
-13 בנובמבר 1977 בתל אביב. שבוע קודם לימדה, למרות
חולשתה כשבקושי עמדה על רגליה, צעדי ג'אז באקדמיה
למוסיקה בירושלים בטענה, כי היא חשה צורך נפשי להמשיך
ללמד מחול עד מותה.
|
|
